הקניון כחלק מה- DNA התרבותי למרות שבארה"ב בשנתיים האחרונות נבנו פחות מ- 10 קניונים סגורים, יזמים מתאמצים להוסיף שטח ולמצב מחדש קניונים קיימים. לעיתים אנחנו שוכחים שלפחות שני דורות של אמריקאים גדלו בקניון. זה היה המקום הראשון בו הם יכלו לראות עולם ולצאת מתוך כורסת הטלביזיה. זה המקום הראשון שבו הם בזבזו את הכסף ופגשו אנשים משכונה או בית ספר אחר. קניון הוא חלק מה- DNA התרבותי שלהם.
ההבדל היום הוא מה אנחנו עושים כשאנחנו הולכים לקניון. ה- ICSC אומר באופן ברור שאנשים הולכים פחות, מבזבזים פחות זמן, ומבקרים בפחות חנויות, וזה עוד לפני המיתון. אבל זה לא אומר שאנחנו לא הולכים – אנחנו הולכים באופן יותר סלקטיבי. כל אדם עייף עם משימות יומיומיות רבות שנכנס מעת לעת למרכז שכונתי או מסוג LIFE STYLE מחפש למעשה לחסוך זמן וכסף כדי לבקר במועד מאוחר יותר בקניון הגדול".
איך הגיעו הקניונים המצליחים לכאורה למקום בו בכלל נשקלת שאלת קיומם העתידי? "יש בעיה – כל כך הרבה קטגוריות של חנויות נטשו את הקניונים. מוצרי חשמל, דברי ספורט, צעצועים, מכשירי כתיבה וספרים – כולם עזבו לטובת סניפים עצמאיים שמשלמים פחות שכר דירה. מרבית הקניונים האמריקאיים מפוצצים במוצרים לא נחוצים – אקססוריז, מתנות קטנות, כרטיסי ברכה או חנויות של אבנים טיבטיות או ציורים של צייר שאף אחד לא מכיר. כמה סוגיות עולות במיוחד כשמתייחסים ללקוחה הנשית- ראשית כמו שה"גרוב" מלמד אותנו, הקניון המודרני חייב לספק פתרונות כוללים יותר ממה שהם מספקים כיום. כפי שרמזתי קודם, הקניון חייב להפוך למקום שבו אישה יכולה לשכפל מפתח, לתקן נעליים, להזמין כרטיס טיסה, לאסוף את הניקוי יבש, ולהזמין אוכל לארוחת ערב".
אנדרהיל, שמייעץ בכל רחבי העולם, מביא דוגמה לקניון העכשווי: "בווסטפילד מול, בפרבר של סידני אוסטרליה, הקונים נכנסים לקניון שיש בו מעון, מכון כושר, רשת מרפאות, מקומות חנייה מיועדים לאמהות עם עגלות וסמוך לקניון מרכז מגורים. הקניון הוא לא רק נוח. הוא חוסך זמן, הוא למעשה נספג לתוך הרקמה של חיי היום יום. יתרה מזאת, נשים יכולות בנוחות ללכת לקניון בנעלי בית, אם הן רוצות".
דרוש מנהל מבריק ולא יזם נדל"ן בהמשך מציע אנדרהיל מספר עצות להגדלת מספר הקונים: "קניונים משוועים לצפיפות – כלומר לאנשים מול חלון הראווה. בימינו, הקניון צריך לדעת לאכלס חנויות שבאופן מסורתי היו מחוץ לקניון וליצור שינוי שיחבר אותן לקניון. מי שיצליח לעשות את זה – ינצח את כולם. זה הישג גדול היום בארה"ב כשחנות של Target נמצאת בתוך קניון. אז למה אין רשת סופרמרקט של מזון טבעי בקניונים, גם בקניונים פרבריים צריך להוסיף אוכל, ירקות, בתי מרקחת. זה הופך את הקניונים למרכזיים, וכך הלקוחות ישהו שם פרקי זמן ארוכים יותר, כי האישה לא תהיה לחוצה לעזוב כדי לעבור בסופרמרקט בדרך חזרה הביתה". אנדרהיל למעשה קורא תיגר על הקניון המצוי בארה"ב (תהליך שהתחיל בשנים האחרונות גם בארץ): "הנקודה היא ש- Target , Whole Foods , ניימן מרקוס (אופנה מוזלת,חנות למזון טבעי ובית כל בו ) יכולים ואפילו רצוי שיחיו בשלום תחת אותו גג. קניון לא יכול לנסות להיות הכול לכולם, ואני לא מדבר על הבדלים אתניים, אבל הוא יכול להתמקד יותר - קניון שפונה למשפחות צעירות, קניון שפונה לבני נוער – ואפילו ראיתי ביפן קניון שפונה לבני גיל הזהב. אלו רעיונות שיכולים להצליח במאה הנוכחית – מאה שבה הקניון המוצלח יהיה זה שינוהל על ידי מנהל מבריק ולא על ידי יזם נדלן".
אנדרהיל ממשיך ומפרגן לניהול של ה"גרוב": התזמורת שמופיעה מדי פעם, הדשאים, הרכבת מצביעים על כך שהמנהל הבין את זה. ההצלה תהיה נחלתן של חברות ניהול שמביאות לידי ביטוי עיצוב מתקדם והנהלה אקטיביסטית כדי לייצר סקס אפיל לנכסים שלהם. הם גם מכירים שישנם ערוצי יצירת רווח נוספים מעבר לאיסוף שכר דירה. לדוגמה- רווחים משילוט אלקטרוני או טלביזיות לפרסומות, נותני חסות ועורכי אירועים, כמו גם שימוש יצירתי בחניון כדוגמת שוק איכרים, או (משהו שראיתי בדרום אפריקה) – מסעדת דרייב אין על גג החניון".
* תורגם על ידי פרופ' גליה צבר, נערך על ידי עופר שחטר.
* קראו את חלקים א' ו ג' של הכתבה.
:: עופר שחטר | מנכ"ל ובעלים - אריאל פרומול ניהול קניונים ::
לכל הכתבות » | שלח כתבה לחבר »
